מיקה וניר פנו אלינו לאחר שקיבלו בשיוך הדירות את *בית הילדים המיתולוגי של הקיבוץ.רצונם היה להופכו לבית מגורים כפרי ומפנק להם ולשלושת ילדיהם. מיד נעננו לאתגר המקצועי המעניין.
מיקה ביקשה ארבעה חדרי שינה, חלל מגורים מרווח, מטבח רחב ידיים ונוח והכי חשוב- מקום אחסון גדול לכל ספרי המדע בדיוני שלה(כל אחד ואהבותיו…) לניר הייתה רק בקשה אחת-חדר עבודה סודי, בו יוכל לעבוד באין מפריע ומרפסת אחורית "נסתרת" בה יוכל לשבת בסופו של יום, לעשן סיגר טוב ולשתות בירה בכייף.
מיד נגשנו למלאכת התכנון. הדבר החשוב ביותר היה לשמור על המעטפת החיצונית של המבנה, שימור החזית הקדמית הקיימת כדי להתאימה כמה שיותר לאופי הכפרי/קיבוצי של המקום. בכל זאת, מדובר פה בחתיכת הסטוריה קיבוצית!
עוד דבר שהנחה אותנו בתכנון החדש של המבנה-החדרת כמה שיותר אור טבעי לבית המגורים החדש.
בית הילדים הישן היה במצב מוזנח ביותר. בנוי מחדרים חדרים ששימשו פעם ללינה המשותפת של ילדי הקיבוץ.כמו כן,כיאה לבתי ילדים-שפע של מקלחות וחדרי שירותים.
הרעיון המחולל של הבית היה תכנון קיר ספריה מאסיבי שיחצה את כל הבית לאורכו, בו יוצגו כל מאות ספרי המדע בדיוני של מיקה.החלטנו לחפות את כל הקיר בבריקים במראה עתיק ולהניח את ספרי הקריאה על גבי מדפי עץ.
המטבח הגדול מוקם במקום שני חדרי שינה ששימשו פעם ללינה משותפת.
שני חדרי השינה הנוספים נותרו במקומם המקורי ומשמשים היום כחדרי שינה לבנותיהן המתבגרות של הזוג.
עוד חדר אחד נשאר במקומו אך עבר הסבה למזווה ולחדר עבודה "סודי" לניר.כמובן שלא צילמנו את החדר ה"סודי" מפאת שמירה על הפרטיות של ניר… רק אוכל לספר כי הוא נמצא מאחורי קיר הספריה הגדול אבל הכניסה אליו תשאר סודית…
חדר האורחים ויחידת ההורים מוקמו במקום המקלחות וחדרי השירותים של בית הילדים הישן.
לא אלאה אתכם בסיפורים מייגעים על מסעותינו-שלי ושל מיקה ברחבי הארץ לבחירת חומרים מעניינים לבית, רק אוכל לספר שהיה מעניין:"אתן לך להתפרע בשירותי האורחים" היא נהגה לומר כאשר ניסיתי לשווא לשכנע אותה בדברים מסויימים.לעומתה, ניר כמעט ולא התערב בבחירת החומרים ורק חזר ואמר את המשפט הידוע:"מה שתרצי אשתי!" חלומה של כל אישה.
בסופו של דבר התפשרנו על הרבה דברים (לא קלות הן דרכי המעצב..) ומסתבר שהכל יצא לטובה. הנה, אפילו פירסמו את הבית ב- mako living האתר של ערוץ 2!
*בית ילדים: לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה בקיבוצים עד שנות ה-90. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי.